הנקבל הורשע בעבירות של עיכוב כספי לקוח ואי מתן דיווח על פיקדונות על פי כללים 40 ו- 42 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) תשמ"ו- 1986 בצירוף סעיף 61(1) ו- (2) לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א -1961, עבירה של הפרת חובת הנאמנות והמסירות בשל עיכוב הכספים ואי דיווח על הכספים בפיקדונות- עבירה לפי סעיף 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו- 1986 + סעיפים 54, 61(1) ו- 61(2) לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א- 1961, פגיעה בכבוד מקצוע עריכת הדין, עבירה לפי סעיף 53 ו- 61(1) לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א- 1961. הנקבל הורשע בגין כך שעיכב במשך כ- 3 שנים כספים בחשבון הפיקדונות שלו במסגרת טיפולו בתיקי תאונת דרכים של מתלוננת ואמה. ועדת האתיקה ביקשה להטיל על הנקבל עונש של השעיה בפועל למשך 3 חודשים לכל הפחות, ואילו הנקבל ביקש שיוטל עליו עונש מינימלי לאחר שתיאר את פעילותו הציבורית ואת נסיבותיו האישיות. לאור נסיבות המקרה, נסיבות האישיות של הנקבל והעובדה כי הנקבל נעדר עבר משמעתי, בית הדין המשמעתי החליט להטיל על הנקבל עונש של 6 חודשי השעיה על תנאי למשך שנתיים שלא יעבור על אחת מהעבירות שבהן הורשע בהקשר של עיכוב כספים ואי דיווח על כספי פיקדונות בלבד והוצאות ללשכה בסך 1500 ₪.