מסירת מידע ומסמכים שהגיעו אל עורך דין בעת שייצג לקוח, במסגרת הליכי חדלות פירעון המתקיימים בעניינו

מסירת מידע ומסמכים שהגיעו אל עורך דין בעת שייצג לקוח, במסגרת הליכי חדלות פירעון המתקיימים בעניינו

השאילתא: עורך דין ייצג לקוח בעניינים שונים עד להפסקת הייצוג על רקע אי תשלום שכר טרחה.

תביעה שהוגשה נגד הלקוח לתשלום שכר הטרחה התקבלה ונפתח תיק בהוצאה לפועל לביצוע פסק הדין. ההליכים בהוצאה לפועל עוכבו לאחר שהלקוח פתח בהליכי חדלות פירעון, במסגרתם הגיש עורך הדין תביעת חוב נגד הלקוח.

ברשות עורך הדין מידע ומסמכים שהגיעו אליו בעת שייצג את הלקוח, הגם שאלה, לטענת עורך הדין, אינם נוגעים לעיצומו של העניין בו ניתנו שירותים משפטיים ללקוח.

מדובר במידע שמטרתו להגן על הלקוח ועל נכסי התא המשפחתי מפני נושי הלקוח.

האם עורך הדין רשאי לעשות שימוש במידע ובמסמכים שברשותו במסגרת הליכי חדלות הפירעון שנקט הלקוח?

האם מוטלת על עורך הדין חובת גילוי מקום בו יידרש למסור את המידע והמסמכים על ידי הממונה על חדלות הפירעון או על ידי בית המשפט?

הוועדה השיבה:  התשובות לשתי השאלות הן שליליות.

החיסיון שייך ללקוח. לא ניתן למסור מידע החוסה תחת החיסיון אלא אם הלקוח ויתר עליו באופן מפורש ומראש.

עם זאת, מסמכים שהוגשו באופן פומבי למי מרשויות המדינה (כגון: מס שבח, טאבו, בית המשפט, לשכת ההוצל"פ וכו') – לא חל עליהם חיסיון, ועל כן ניתן להציגם.

לאחר משלוח התשובה פנה עורך הדין בשנית וביקש להבהיר מספר נקודות:

על פי דין, חובת הסודיות חלה על דברים ומסמכים שהוחלפו בין לקוח לבין עורך דין, ויש להם קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח (סעיף 48(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971; סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961; כלל 19 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986).

השאילתא עוסקת במסמכים ובמידע שאמנם הגיעו אל עורך הדין בזמן שייצג את הלקוח, אולם לטענת עורך הדין אין להם שום קשר ענייני לשירותים המשפטיים שניתנו על ידו ללקוח.

עורך הדין מעולם לא נתבקש לייעץ ללקוח בנושא ולא היה לו כל קשר להחלטות שקיבל הלקוח בנושא. הדברים נודעו לו בדיעבד, מתוך טענות הלקוח בהליכים המשפטיים.

על כן, ביקש עורך הדין כי הוועדה תחווה דעתה במפורש בשאלת הזיקה בין המידע נשוא השאילתא לשירות המשפטי שניתן ללקוח.

יתרה מכך, השאילתא באה על רקע עימות משפטי בין עורך הדין לבין לקוחו.

בעל"ע 17/86 עו"ד פלונית נ' לשכת עורכי הדין, פ"ד מא(4) 770, ובהחלטות ועדת האתיקה הארצית, נקבע כי מקום שיש עימות בין עורך הדין ללקוח, מותר לעורך הדין לחשוף מידע חסוי ובלבד שמדובר במידע "הכרחי לצורך עילת תביעת השכר, ובלעדיו היא לא תקום", ובכפוף לכך ש"בטרם יגלה עורך הדין את המידע המצומצם וההכרחי כאמור, ינקוט את כל הדרכים והצעדים כדי לבוא על שכרו, וכל זאת בלי להשתמש במידע החסוי כאיום, כלחץ או כהשפעה להשיג את שכרו".

אמנם, בשאילתא בה פנה עורך הדין אין המדובר בתביעת שכר טרחה, אלא בהליכי חדלות פירעון שנקט החייב לאחר שניתן נגדו פסק דין המחייב אותו לשלם את שכר טרחתו של עורך הדין, אלא שאותו רציונל, לטענת עורך הדין, המתיר שימוש במידע חסוי בתביעת שכר טרחה נגד לקוח, שריר וקיים, לטעמו, גם במסגרת הליכי חדלות הפירעון, שכן המערכה אינה באה אל סיומה עם מתן פסק הדין נגד הלקוח. הליכי חדלות הפירעון הינם המשכו הישיר של העימות עם הלקוח, הטוען שאין ביכולתו לפרוע חובותיו. באמצעות המידע שבידו טוען עורך הדין כי יש בכוחו להזים את טענות הלקוח.

הוועדה עיינה בשנית בטענותיו של עורך הדין והשיבה:

מפאת הספק, היות והמידע נמסר לעורך הדין במסגרת הייצוג, הרי שגם אם נכונה טענתו כי אינו קשור לייצוג, מן הראוי למען הזהירות לקבוע שחוסה הוא תחת החיסיון, שכן הלקוח אינו מבחין בהבדל ומבחינתו מוסר את המידע לעורך דינו ביודעו כי בא כוחו ישמור את המידע לעצמו.

לגבי הטענה השנייה, עיינה הוועדה מחדש בתשובתה והשיבה – העימות המשפטי בין עורך הדין ובין הלקוח אודות חוב שכר הטרחה נמשך למעשה היום בסבב ב' בהליך חדלות הפירעון וניתן לראות בכך עימות משפטי המהווה חריג לחיסיון, הכל כמובן במסגרת המגבלות שנקבעו בפסיקה.